סיפורו המרתק של סבא שלי משה מרדכי בן דב ז"ל, שהיה דור חמישי בארץ. אני מספרת על ילדותו בירושלים ועל התפקידים החשובים שמילא בארגון 'ההגנה'.
חורף תש"ח, 1948. שבת לפנות בוקר.
בן דב, האחראי על הנשק מטעם ההגנה במחוז ירושלים, חוזר הביתה ובאמתחתו כלי נשק.
מותש מפעילות הלילה הוא מניח אותם על רצפת הבית והולך לישון.
לפתע, דפיקה בדלת... בחור ההצצה נראים חיילים בריטים!!!
ומה קרה בהמשך? סקרנים? הזמינו את ההרצאה.
סבא שלי ר׳ משה מרדכי בן דב, מיקירי ירושלים, נולד וגדל בעיר וספג רבות מן הדמויות המיוחדות שחיו בה. סבא למד בתלמוד תורה ורכש גם השכלה כללית. הוא היה מראשוני המתגייסים לשורות 'ההגנה' ומילא בה תפקידים רבים ומסוכנים. את המשימות שהוטלו עליו מילא בדייקנות, בלי לוותר על נאמנות לתורת ישראל ולמצוותיה. עבד בתפקידים בכירים בסוכנות ובד בבד הרבה לעסוק בחסד, לימד תורה, שימש בורר וכתב ספרי תורה ומגילות.
ההרצאה מתאימה לתקופת יום ירושלים.
שמעתי את השיחה של אפרת ג'קסון:
"לכל אחד יש עיר ושמה ירושלים"
ויכולתי לעצום עיניים ולדמיין את עצמי בצפת ובסמטאות ירושלים...
לחוש את ניחוחות היישוב הישן לצד הסיפורים על הלחימה על המדינה שבדרך.
השיחה מלווה בתמונות משפחתיות שהן אולי שחור לבן אבל התיאורים החיים של אפרת מוסיפים להם חיים וצבע!
אורה רובין