התשובה לשאלה הלכאורה הכי בנאלית הפכה להיות מאתגרת..
לקח לי שבועיים לסדר את הרגשות שלי כדי לענות עליה...
קודם כל כואבים מאוד..
הלב ממש מדמם מכאב
על ההרוגים, על הפצועים, על החטופים.. המחשבות עליהם ועל משפחותיהם יכולות להטריף את הדעת.
אבל במקביל מרגישים התרגשות גדולה ונפעמים מול מחוות החסד הנתינה והאחדות של העם המופלא שלנו.
ועוד רגש חזק הוא התקווה
מקווים, מתפללים ומאמינים שתהיה בעזרת ה' ישועה גדולה.
הרבה פסוקי תהילים וקטעים מהתפילה מקבלים משמעות יותר מתמיד.
אני ממרקרת לעצמי פסוקים בתהילים כמו:
"ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם" ( תהילים יח)
"ועוד מעט ואין רשע והתבוננת על מקומו ואיננו"( תהילים לז)
" מציל עני מחזק ממנו ועני ואביון מגוזלו"( מתוך נשמת כל חי)
"אבינו מלכינו עשה למען טבוחים על ייחודך"
"אבינו מלכנו נקום לעיננו נקמת דם עבדיך השפוך".
קראתי ב'נתיבות שלום' שליהודי יש 3 תיבות נח שמצילות אותו מ'המבול הרוחני'
האחת היא שבת קודש
השניה התורה הקדושה
והשלישית היא אחדות עם ישראל..
מדהים כמה שזה רלבנטי לימינו!
דבר נוסף שמחזק אותי בימים אלו הוא משפט שלמדתי בעבר מנאווה מלכיאל היקרה - מאמנת שהייתי אתה
בקשר.
אני הוספתי את המשפט ל- 13 העיקרים של הרמב"ם והוא נותן לי הרבה כח אז משתפת בתקווה שיעזור לחזק אנשים נוספים:
'הריני מאמינה באמונה שלימה שמזאת הרעה בעצמה תתהפך טובה גדולה ועצומה מקודמתה'
